השאיפה לשקט פנימי אינה מובנת מאליה. אנו יוצרים לעצמנו דרמות כדי להעלות את עוצמות הרגש, מפחדים לאבד את החוויות המלבות את אש החיים. פעמים רבות אנו טועים לזהות את השקט עם אדישות וריחוק וקושרים אותו עם התנתקות ואיבוד החיות. אין זה כך. שקט פנימי לעולם אינו מנתק אותנו משמחת החיים, מהיצירה ומעוצמת החוויות. זהו מצב תודעה המאפשר חיבור אל המקום היציב ביותר שבתוכנו, המקום בו הסערות אינן מפרות את האיזון הפנימי. השקט מסייע להתבונן בכאב במקום להישבר ממנו, לנשום את היופי ולרתום אותו להעלאת האנרגיות. הוא מאפשר לנו לזרום עם ההתרחשויות, להבין את הפנים השונות של המציאות, את האור ואת החושך, ולחבר את כולם ליצירת הרמוניה פנימית.

השקט נמצא בתוכנו תמיד, אך אנו לא יודעים לתת לו מקום. היכולת לחוות את השקט ולהופכו לשגרת חיים נבנית בתהליך של התבוננות והעלאת המודעות העצמית. מהנקודה בה נבנה הפיוס העצמי, מתחיל השקט לתפוס נוכחות ולתת את אותותיו. לפתע אנו חשים בו במודע, מבינים שהוא בנו, שאנו בתוכו. ההכרה בנוכחות השקטה שבפנים היא עוצמתית ומרגשת. מרגע שלמדנו להיות בתוך השקט, הדרך קלה יותר ומובנת יותר שכן, השקט הפנימי מאפשר לנו להפחית את השפעתה המבלבלת של ההמולה החיצונית ולהביט בהתרחשויות בבהירות שלא הייתה שם קודם.